Take Away ומסעדות,בישול ומה שביניהם 

פעם, כך לפחות אני זוכר זאת, היה נפוץ יותר לאכול בבית. משפחות או רווקים, אנשים בישלו בבית. באירועים "מיוחדים" יצאו ל"אכול בחוץ". אני זוכר את עצמי מתרגש לקראת היציאה המשפחתית לאכול שיפודים אצל סעיד באור יהודה. ברכב, בדרך למקום, התנהל דיון מעמיק .כל אחד הביע את דעתו המנומקת היטב לגבי הבחירה הקרובה של שיפוד כזה או אחר. לעיתים רחוקות, לאימי לא התחשק לבשל. בהזדמנויות פז אלה, הייתה היא לוקחת את אחיי ואותי לאכול לאפה עם שווארמה במרכז העיר. חוויה.

ה Take Away הראשון שזכור לי בחיי היה בשבת אחת בבוקר. אבא שלי קפץ ליפו והביא סיר של פול ופלאפל בתפזורת. מעדן. כשגדלתי, לא יכולתי לסבול את הבישולים הביתיים של אימי. הייתם נותנים לי המבורגר או פיצה, הייתי חוגג. היום, למדתי להעריך את הבישולים של האישה הזו, שעמלה לילות כימים במטבח בכדי להניח מטעמים על שולחננו. אני מתגעגע לריחות העולים להם ממטבחה בחמישי אחר הצהריים, לקראת השבת...אין לי מושג איך היא עשתה זאת. לבשל לארבעה בנים ובעל שאף פעם לא מרוצים: "השניצל מלוח מדי...אין לימון בסלט...נגמר הלחם..." אלו היו זמנים.

לאנשים היום אין זמן. כולם ממהרים ומעוניינים בקיצורי דרך ונוחות. עניין זה מקבל משנה תוקף בכל הנוגע לאוכל. מצד אחד, רמת החיים עלתה ולכן יכולים אנשים להרשות לעצמם לסעוד במקומות אשר בעבר ידם לא הייתה משגת. מן הצד השני, נפתחו מסעדות רבות ומגוונות, מזון מהיר וקניונים שהביאו המון מבחר לצלחתנו. היום, "לאכול בחוץ" אינו בהכרח יקר יותר מלבשל בבית וישנן אף פעמים שהמקרה הינו הפוך. תרבות ה Take Away מתדפקת על דלתנו סביב השעון. גם אם א מתחשק לנו לצאת לאכול, המסעדות מגיעות אלינו הביתה. כל השלטים מורים לפרט - אל תדליק את הגז. אל תחשוב על לחתוך סלט. אנחנו בדרך עם האומלט, הסושי או הסטייק בהם תחשוק. "חצי שעה אנחנו אצלך...".

מי יודע מה עדיף או טוב יותר? מסעדה או בית? בישול או משלוח? מה שכן חשוב בחיים, בכל תחום, זהו האיזון. תאכלו בבית או תזמינו, צאו למסעדה או תקפצו לאמא. המלצה אחת לחיים בריאים: אל תשכחו לבשל לבן או בת הזוג שלכם....